הסיפור שלי

פילאטיס זהו דרך החיים שלי, סוג של כושר שיעיל, פרקטי, מבריא ומעניק תועלת לגוף וגם לנפש. הסיפור שלי עם עולם הכושר והספורט התחיל ממש באקראי. התחלתי להתאמן החל מגיל 12 וזה היה רק מטעמי הבריאות בלבד. הייתי ילדה חולה וחלשה, נמוכה ומלאה, עם בעיית כרוניות במערכת הנשימה , כמו אסטמה, והשמנה ובעיות של חילוף החומרים. ממש לא אהבתי ספורט. לא נהנתי מריצה או שיעורי ספורט שהיו בבית הספר, התחמקתי מהם כל הזמן.

בהמלצת הרופאת הילדים החוג אליו נרשמתי היה אטלטיקה קלה וככה בלית ברירה החלה הקריירה הספורטיבית שלי.

תוך זמן קצר התוצאות היו טובות מאוד( זה ממש הודות למאמנת שלי שהאמינה בי וקיבלה אותי איך שאני) האיכות החיים שלי כילדה השתפר, כלומר זה העניק לי בריאות טובה יותר והשגים בכל התחומי החיים וכמובן בלימודים. הפכתי לתלמידה טובה ומצליחה יותר, גבהתי ורזיתי, קיבלתי בטחון עצמי מבחינה חברתית.

הספורט תחרותי עיצב לי את הדבר חשוב באופי- משמעת עצמית ודבקות במטרה, דבר שנשאר איתי אחרי שעזבתי עולם הספורט תחרותי לכל תחומי החיים.

מאז המודעות של הספורט והכושר הגופני אף פעם לא עזבו אותי, וזה אף יותר משתרש בי עם השנים.

סיימתי הקורס מדריכי ארובי/עיצוב הגוף ובמהלך כל חיי שילבתי העבודה העיקרית שלי או לימודים כאשר למדתי עם האימונים (מלבד פילאטיס)על מנת להיות בכושר ולאמן את האחרים.

הכל היה טוב ויפה עד התאונת האופנוע….

עמדנו ברמזור באור אדום בירושליים, ביום קייצי היפה, כשאני ישבתי מאחורי הנהג. בעוצמה של כ60 קמ”ש נכנס בנו רכב מאחור. אני עפתי מהאופנוע על הכביש. לאחר הנפילה כמה דקות לא יכולתי להגיב. כך התחיל האירוע הזה בחיי ששינה לי את כל החיים מקצה לקצה.

האמבולנס לא איחר להגיע ולקחו אותנו לבית החולים. למרות שהייתי כולי חבולה מהרכב ומהכביש, לאחר בדיקה קצרה בבית חולים שוחררנו אני ונהג של אופנוע הביתה.

יצאתי מתאונה הזו בנס לחיים, כי לאחר ששיחזרתי כמה וכמה פעמים את הנסיבות התאונה ידעתי שהכושר הגופני שהקפדתי עליו הגן עלי מפני הפציעה קשה הרבה יותר, שאף יכולתי להיהרג. באותו יום של תאונה חשבתי שאני בסדר גמור ומכות יבשות יעברו. כך חשבתי אבל יום למחרת לא יכולתי לקום מהמיטה. בגלל שהייתי מאחורי הנהג קיבלתי מכה מאוד חזקה באזור גב התחתון. זאת פעם ראשונה שחוויתי כאבי גב דוקרים עד הבכי.

כאשר הייתי בקושי מתרוממת מהמיטה, הרגל השמאול שלי לא הייתה מתכופפת בברך כי נפלתי בעוצמה חזקה על הברכיים. היה מוזר שלא יכולתי להשתלט על הברך בשביל ללבוש את המכנס. בגלל שנפלתי על הבטן קיבלתי מכה חזקה באזור הכתף הימין , צוואר וחזה. כל הגהנום הזה התחיל רק יום למרחת כאשר בנוסף עלה החום ולא ידעתי איך להתמודד עם הכאבים.

נסענו שוב לבית החולים. לאחר בדיקות קפדניות יותר מצאו שבר בפיקה שבברך שמאל, שטף דם מורחב באזור עמוד השידרה, ביחוד גב תחתון, פגיעה במרפק, צוואר וחזה. כשבאתי לרופא כולי פצועה הוא אמר שפגיעה בברך ועמוד השידרה היא מאוד רצינית ואמר לי בפירוש שלא אוכל לרוץ לרקוד אפילו ללכת בצורה רגילה, שהשיקום לוקח מלא זמן ואף אולי יידרש ניתוח. הוא בישר לי כי לא בדיוק יודע מה קורה עם העמוד השידרה שלי ומה מחכה לי לאחר היעלמות של השטף הדם באזור.

הבשורה הזו ממש השפיעה עלי לרע, כי אני לא מדמיינת את עצמי ללא פעילות גופנית.

8 חודשים ביליתי בבית בקושי זזה. השלב הראשון של ההחלמה היה קיבוע עם הסד את הברך השמאל. בגלל הגב כעמט ולא יכולתי ללכת ואם הייתי הולכת אז כל המשקל של הגוף הייתי מעבירה על הרגל הימין. לאחר זמן מה, בגלל העומס יתר, גם הברך הימין החלה לכאוב לי.

כשהורידו לי את סד כשהתחלתי פיזיוטרפיה. היה מפחיד לראות איך שרירי הרגל השמאל שלי התנוונו, איך הרגל השמאל שלי הייתה רזה לעומת רגל הימין שלי. זה היה מפחיד ונורא להסתכל במראה. לא יכולתי בכלל להזיז את הרגל בברך, השרירים התנוונו והתקשו.

בגלל כאבי גב חזקים התחלתי לקחת תרופות להרגעה ונגד כאבים. תקופה נמלטתי מהכאב, אך הגוף החל להתרגל ולא הייתה שום בררה והייתי צריכה להגדיל את המינון וגם לקחת תרופות משפיעות יותר ומרגיעות את הכאב בלתי נסבל.

לא אכנס לכל יסורים שעברתי בעיקבות הפציעה,גופניות נפשיות כלכליות גם יחד. היה לי חשוב להדגיש שחווית הכאב מכל הבחינות ממש מוכרת לי.

לאחר זמן של בערך שנה מצבי החל להשתפר. נפטרתי מסד, הלכתי לפיזיוטרפיה, אך כאבי גב, ברך, צוואר, כתף אף פעם לא עזבו אותי. הם כבר היו חלק ממני אפילו עם התרופות. החלטתי לא להיכנע לכאב ולקחת את עצמי בידיים, לחפש את דרך שתאפשר לי להתמודד ולחזור לחיים הרגילים שלי.

התחלתי להתעניין בכל מיני שיטות אימון כמו יוגה, טאיצ’י, פלדנקרייז ואלכסנדר,כמו כן התעניינתי גם בשיטת אימון – פילאטיס. לאחר כמה התנסויות בכל מיני שיטות הבנתי מה בדיוק, איזו שיטת אימון עושה לי הכי טוב לגב ולברך שלי. זה עשה לי כל כך טוב שהבנתי מתוך משהו הפנימי שבי שזה מה שאני צריכה להכניס לאורח החיים שלי.

ההתאהבות בשיטה הייתה כה מיידית עד שהחלטתי אף לעשות קורס ולהפוך את ההתלהבות שלי למקצוע.

מאז כ15 שנים אני מתרגלת ומלמדת פילאטיס באופן מקצועי ממש.

עלי אני חייבת לציין – אין לי כאבי גב תחתון!!! מאז שהכרתי את השיטה אני חזרתי לחיים ללא כאב וסבל, ללא תרופות נגד כאבים(לאט לאט הורדתי את המינון ואז הפסקתי לקחת בכלל). קיבלתי אהבה ענקית למקצוע כי יחד עם זאת זה עושה טוב לאנשים שאני מלמדת.

מה שעוד חשוב לציין שמסת השריר של הרגל השמאל שלי הגיעה לנורמה. אני לא רק הולכת רגיל כאילו לא קרה לי כלום אלא גם מעבירה שיעורים דינמיים כמו ארובי דנס וארובי על המדרגה, שיעור שמצריך רגליים חזקות ובריאות.

שיטת אימון פילאטיס שמה אותי על הרגליים, השכיחה ממני תחושת מוגבלות, העניקה וממשיכה להעניק מלא אושר ובריאות לגוף שלי שעושה טוב לנפש.כמו כן כמלמדת פילאטיס לקהל רב, בשבילי זה אושר גדול לראות חיוך על פניהם של מתאמנים שמרגישים אחרת לאחר השיעור. על כן בזכות היעילות והעזרה של השיטה הזו חשוב לי להוסיף נדבך בלעלות מודעות של כושר הגופני שחשוב כל כך לאורח החיינו.

פילאטיס זו שיטה מדהימה שאם אכן מתרגלים בהדרגה, לפי דרגת קושי מותאם ובהתמדה, אפשר לשנות את הגוף לחזק ובריא יותר, לשפר את כל מערכות הגוף ואף לתת את ההרגשה הנפשית של התרוממות הרוח, את תחושת כאב וסבל להעלים בהדרגה, את המתח נפשי להפוך לשיחרור בלתי מוסבר, את הלחץ בגוף ובנפש להביא להרגעה ושימחה.

אני מציעה לכם להיכנס לגל האהבה והאושר הזה, תנסו ורק תרוויחו. 🙂